איזה אף "קסום"

 

איזה כיף זה להעביר 120 דקות מהחיים בהתמקדות באף אחד שבהתחלה היה עקום אחר כך התיישר ובסוף התעקם שוב.

סרטו החדש של סטיבן פרירס מספר על אף אחד של תמרה דרו שגורם לכל האנשים סביבו תחילה להשתגע ולבסוף לחבור יחד. כן כן פרירס שביים סרטים מצויינים בעבר כגון "יחסים מסוכנים", "הנוכלים" ו"דברים יפים מלוכלכים", החליט הפעם ללכת על כיוון הרבה יותר קליל ונפל קשות. סרטו החדש "תמרה דרו" משתייך לז'אנר החמוד ביותר של דרמות קומיות בריטיות יבשות אך בדרך כלל מהנות ביותר. מסרטים כמו "ללכת עד הסוף" המקסים ועד לאחרונה "למות מלוויה" המשעשע, הסרטים הללו מכילים הומור בריטי יבש ומהנה באותו זמן. בדרך כלל סוג זה של סרטים תמיד מעלה חיוך על פניו של הצופה מתחילתו ועד סופו.  סרטים שתמיד יש בהם  סצנות קורעות מצחוק ובאותו זמן תמיד גורמים לצופים להתרגש ואפילו עד דמעות. הבעיה של פרירס היא ש"תמרה דרו" לא מצליח לעשות לא את זה, ולא את זה. סרטו החדש הוא שעמום אחד גדול.

פרירס מביא את סיפורה של תמרה דרו  (ג'מה ארטטרון המדהימה), סופרת ועיתונאית מפורסמת, שעברה ניתוח אף מוצלח במיוחד ונמצאת במערכת יחסים עם כוכב רוק די דוחה ומטופש. אחרי שנים שלא הייתה בכפר חוזרת דרו אל הבית שבו גדלה.מהר מאוד תמרה רצה לכותרות הרכילות של העיירה ובמיוחד לתוך ראשם של גברברי העיירה .

הסיפור נשמע חמוד ביותר והטריילר הביא משהו מתקתק מאוד למסך, הבעיה הייתה הסרט עצמו. אין בו שום דבר חמוד בכלל. הכול נותן תחושה שעוד מעט אנחנו נראה סצנה מצחיקה, אולי איזה סצנה מוצלחת, אבל סצנה עוברת ועוד סצנה מגיעה ושום דבר לא מתחבר לכלום. הדמויות לא מעניינות, הסיפור לא מוביל לשום דבר, והמשחק של כל השחקנים הוא פשוט פושר במקרה הטוב.  היחידה שאיכשהו מצליחה לעניין את הצופים היא ג'מה אורטון ( תמרה ) שפשוט מהווה ממתק לעיניים. אורטון פשוט יפהפיה וכיף גדול להתבונן בה במשך ה – 120 דקות.

פרירס בעבר יצר סרטים עם עומק רגשי והביא דמויות מרתקות למסך. הבימוי בעבר של פרירס היה תמיד מדויק, אך פה נראה כי העלה חלטורה אחת גדולה סתם. הדבר הכי קשה שעבר עלי במהלך הצפייה הוא שיש משל מאוד יפה לסרט שאני מאוד אהבתי. פרירס מנסה לומר לנו שאין צורך בשלמות אצל בני האדם ודווקא האנשים שיש בהם פגם הם הטובים ביותר, דווקא הלא מושלמים הם היפים ביותר. הבעיה היא שצריך לסבול את כל מהלך הסרט בכדי להגיע למסר היפה הזה. צריכים לעבור מסכת של דמויות מטופשות ואי התפתחות עלילה בכדי להבין שדווקא האף העקום שהיה לתמרה מתחילת הסרט הוא דווקא היפה ביותר ולא האף המנותח והפלסטי. דווקא האף הפלסטי הוציא מכל הדמויות את הצד הלא יפה, דווקא האף הקטנטן הוציא מכל הדמויות בסרט את הכיעור. מסר מוצלח לסרט לא מוצלח.

היחידות שאיכשהו מביאות קסם קטן למסך הן שתי התיכוניסטיות המשועממות של העיירה שמנסות רק לעשות בלאגן. דווקא הבננות הללו מביאות איזשהו צבע אחר לסרט, איזושהי שמחה קטנה לבלאגן השלם.

אפשר לומר עוד מילה אחת (דגש על אחת) – הנופים שבסרט פשוט גורמים לצופה לרצות מיד לקום ולעבור מיד לעיירה קטנה  איפשהו באנגליה.

אילו נופים יפים, איזה שקט כפרי. פשוט תענוג ,רק הנופים עצמם הצילו אותי משעמום מוות.


 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על איזה אף "קסום"

  1. גיאקו הגיב:

    סוף סוף!!!!!!!
    חיכיתי, חיכיתי (וחיכיתי עוד קצת) ובסוף הבלתי יאומן קרה – האיש הכתום לא אהב סרט!!!

    האיש היפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s