רשת חברתית

לפני כחצי שעה יצאתי מ"הרשת החברתית" ,ואני חייב לומר שהסרט פשוט מעולה. שמעתי וקראתי עליו הרבה מאוד. ביקורות, ראיונות, וכל דבר אפשרי שיכולתי למצוא על הסרט. זה סרט שחיכיתי לו המון זמן, מהרגע ששמעתי שמתחילים לעבוד עליו, עקבתי אחריו בדבקות רבה.  לא רק שהסיפור עניין אותי, עוד יותר עניין אותי שאהרון סורקין הצטרף כתסריטאי ושיא ההתלהבות הייתה ששמעתי שדיוויד פינצ'ר לקח לידיו את מושכות הבימוי. פינצ'ר הוא במאי אדיר בעיני. כל סרט שלו הוא אירוע, גם הסרטים הפחות טובים (אחד מהם היה "החדר", שעדיין הביא את אחת מסצנות הפתיחה המרשימות ביותר)  שלו תמיד בעלי ניצוצות של גאונות. מ"מועדון קרב" המדהים עד ל "סיפורו המופלא של בנג'מין באטן" המרגש ביותר. פינצ'ר תמיד לוקח את צופיו למסע מטלטל. פינצ'ר הוא במאי שתמיד מעביר ביקורת נוקבת על המצב החברתי. זה התחיל בביקורת החריפה שהעביר על תרבות הצריכה ב"מועדון קרב" והגיע לביקורת על המצב בו אנו נמצאים כיום עם "הרשת החברתית". דיוויד פינצ'ר הוא במאי אדיר והוא היחיד שיכל באמת לגרום ל"רשת החברתית" להיות יצירת מופת.

כולם מדברים על אהרון סורקין שכתב טקסטים כל כך מתוחכמים ושנונים. כולם מדברים על המשחק האדיר של ג'סי אייזנברג המשחק את דמותו של מארק צוקברג, ואנדרו גרפילד המשחק את דמותו של אדוארדו סאוורין (שותפו של צוקברג בהקמת הפייסבוק). אפילו מדברים על הופעה מפתיעה לטובה של ג'סטין טימברלייק בתור שון פרקר ( מייסד "נפסטר"). הכל נכון, אבל הבעיה היא שאיפשהו בין כל המחמאות לדעתי פינצ'ר לא באמת מקבל את הקרדיט המגיע לו. פינצ'ר ביים עד היום בסך הכל 8 סרטים , כולל "הרשת החברתית" (לא כולל " הנערה עם קעקוע הדרקון" שייצא בשנה הבאה), ואפשר לומר שזו נקודת השיא שלו.

הגדולה של פינצ'ר בסרט מתבטאת לא רק בצורה המושלמת שהוא הצליח להעביר את הטקסטים המושלמים של סורקין למסך, לא בצורה שהצליח להביא את שחקניו לתת את תצוגת המשחק הטובה ביותר שנתנו עד עכשיו.  הגדולה של פינצ'ר מגיעה ממקום אחר שלטעמי לא שמו עליו עדיין דגש בשום מקום. פינצ'ר הוא גאון בגלל היכולות של לגרום לפסקול שלם לעלות את סרטו כמה שלבים מעלה. עבודת הסאונד ועריכת המוזיקה בסרט פשוט מושלמים. זה מתחיל מהדברים הקטנים ביותר כמו הטריילר הגאוני שהוציא לסרט. באותו טריילר פינצ'ר שם ברקע את השיר של רדיוהד CREEP, שיר שמתהדהדים בו משפטים כמו "אני רוצה שתשים לב אלי שאני לא פה", "אני רוצה שליטה",  "אני לא מתאים לכאן"  והמשפט החזק ביותר "אני מיוחד". כל המשפטים הללו הם בעצם מארק צוקברג. כל המשפטים האלה מתארים את הדמות והאישיות של מארק צוקברג. השיר שמלווה (לא בביצוע רדיוהד, אלא בביצוע מקהלת ילדים) בצורה כל כך מדוייקת למשך 2 וחצי דקות מציג לנו בעצם בצורה מושלמת את הדמות המרכזית של הסרט, את הטייקון צוקברג. מארבעה משפטים קטנים אפשר להרכיב את הסיפור השלם של מקים הרשת החברתית הגדולה בעולם. אדם אאוטסיידר שחיפש הצלחה, שחיפש להתברג למקומות גבוהים בחברה ובעצם רק ביקש להיות מיוחד. זה פשוט מדהים, שיר אחד קטן שנותן כל כך הרבה משמעות לדמות.

"הרשת החברתית" נפתח בסצנה יחסית שקטה (מבחינת הפסקול) שמציגה את צוקברג שבדיוק נזרק על ידי חברתו לאחר שלמורת רוחה הוא מתנשא מעליה. משם פינצ'ר עובר לסיקוונס שרק מראה כמה הוא גאון. זהו סיקוונס שמתאר לצופים איך בעצם פייסבוק התחיל. צוקברג מתהלך בשדרות הקמפוס (הארוורד) ומגיע לדירתו שבמעונות, מתיישב ליד מחשבו הפרטי ומתחיל להשמיץ את האישה שבדיוק זרקה אותו בבלוג האישי שלו. סך הכל נשמע סיקוונס די פשוט ואפילו לא כל כך מעניין. מוזר לחשוב שדווקא מכזו סיטואציה התחיל הפייסבוק. מה שגורם לסצנה הזו להפוך לסצנה כל כך מיוחדת הוא הפסקול. מהרגע שמארק יוצא מהבר מתנגנת ברקע מוזיקה  די חלשה שמתווסף לה מאין סאונד זמזום מוזר. סאונד שנשמע כמו מכונה שעובדת או אולי מחשב? אולי בעצם המוח הכל כך חכם של צוקברג מתחיל לעבוד, הגלגלים מסתובבים והרעיונות מתחילים לרוץ. ככל שהוא מתקדם לחדרו המוסיקה מתגברת ואנחנו הצופים נשאבים. המוסיקה שואבת אותך לתוך העולם של צוקברג הפגוע ובמיוחד החושב. ככל שמארק מתקדם לחדרו אנחנו מרגישים שמשהו עומד להגיע, משהו גדול עומד לקרות. המוסיקה מתגברת ואנחנו נכנסים עוד יותר פנימה, ואז מגיעה המוסיקה לשיא ברגע בו הוא לוחץ על כפתור ה – POST. כל המילים הקשות שכתב על חברתו יצאו לאור והן נמצאות באוויר לכל מי שרק ירצה  לקרוא אותם. המוסיקה בסיקוונס סוחפת אותנו למסע הנקמה האישי של צוקברג באישה שזרקה אותו, או אולי בעצם בכל הנשים שאי פעם זרקו אותו. ככל שהמוסיקה גוברת בסיקוונס כך גם הזמזום שכן המוח של צוקברג לא מפסיק לנוח לדקה. סיקוונס פשוט מצוין ודרך מדהימה לפתוח סרט.

פינצ'ר ממשיך הלאה בסרט ופשוט גורם לכל סצנה להיות טובה יותר בעזרת המוסיקה והפסקול. סצנה נוספת שחשוב לציין היא סצנה החתירה שבא פינצ'ר משתמש בצורה מושלמת במוסיקה של המחזה השוודי הנודע  "פר גינט" . סצנה קצרה והמוסיקה בה כל כך חזקה. סצנה מהפנטת, כמעט ללא מילים ורק בזכות המוסיקה הופכת להיות אחת הסצנות החזקות והמרשימות בסרט.

חוץ מהפסקול והמוזיקה המטלטלת יש משהו כל כך פשוט ב"רשת החברתית" שגורם לך לחשוב עליו שאתה יוצא מהסרט. דבר פשוט שלא עזב אותי עד עכשיו. מאיפה התחיל הפייסבוק. פינצ'ר מראה לנו שהרשת העולמית הזאת שכבשה את כולנו ( הרי אין אדם בלי פייסבוק היום) התחילה כרעיון של אדם  מופנם שביום יום לא מצליח להביע שום רגשות. אדם שכל חייו מתאפיין בהסתגרות בתוך עצמו. דווקא האדם הקר הזה הצליח לפרוץ קדימה דווקא כשהביע רגשות באמצעות רשת חברתית. דווקא במקום שהיה פגוע מאישה, דווקא שם הוא העלה רעיון שגרם לעולם להשתנות. איזה פשטות !!! איזה יופי !!!

אם לא הבנתם עד עכשיו "הרשת החברתית" הוא סרט חובה. פינצ'ר וסורקין הפכו אותו לחוויה מדהימה. זה כבר לא סרט, "הרשת החברתית" היא תופעה. כולנו קשורים לרשת חברתית והסרט מדבר אל כולנו.

רוצו מהר מאוד ותראו את הסרט. אני מבטיח שלא תתאכזבו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רשת חברתית

  1. גיאקו הגיב:

    כל מילה בסלע!!!!!!!!
    האיש הכתום שולטתתתתתתתתתת.

    סתם, אבל אני באמת מסכים עם כל מילה וחייב לציין שהחכמתי, בכלל לא ידעתי שהבמאי של "הרשת החברתית" הוא גם הבמאי של מועדון קרב. האמת שאני די מופתע, הסגנון ממש שונה…

    מה דעתכם?

  2. פרל הגיב:

    We took the Orange Man's recommendation and went to see The Social Network. What a great movie! It seems that we can depend on Orange Man

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s