הצד העדין של צברי

השבוע הייתי בסרט שהצליח לרגש אותי מאוד. סרטו החדש של דורון צברי. הסרט הפתיע אותי מאוד, חשבתי שאני נכנס למשהו אחד ובסוף קיבלתי משהו אחר. "המדריך למהפכה" הוא אחד הסרטים המרגשים שראיתי לאחרונה.

למזלי יצא לי לפגוש את מר צברי  כשלימד אותי קולנוע דוקומנטרי באוניברסיטה ,לפני שנתיים. צברי הוא אדם מאוד מרשים, הוא אדם קשה שדוחף אותך לעשות, הוא לא מוותר אף פעם. הוא אדם שמאמין בקולנוע, ומאמין שהקולנוע זה מדיום אדיר להביע את האמת שלך ("האמת" זו מילה שדורון אמר פעמים רבות בשיעורים). צברי הוא כמו שור גדול, אגרסיבי שלא מוותר לאף אחד. לא הכרתי אצל אדון צברי את הצד הרגיש שלו. ביום שלישי האחרון גיליתי שבמר צברי יש צד רגיש והוא צד מדהים.

אפשר לומר הרבה מאוד דברים על "המדריך למהפכה", אפשר לומר שזהו סרט מצחיק, חכם, נוקב, בועט, חזק, חשוב, אפשר לומר הרבה. כל המבקרים כבר שיבחו את צברי על סרטו החדש, כולם כבר הכתירו אותו כאחד הסרטים החשובים שיצאו לאחרונה בקולנוע הישראלי והם צודקים לגמרי. צברי מעלה שאלות קשות על המצב המדיני, על השחיתות בממשלה שלנו, על העלמת כספי ציבור ובכלל שאלות קשות עלינו כחברה. צברי מצליח לבנות את הסרט בצורה של מותחן. הצופה בכלל לא מרגיש שהוא רואה סרט דוקומנטרי. המוזיקה סוחפת, העריכה מדויקת ובמשך שעה וחצי הצופה מרותק.  אבל הדבר ב הכי יפה הוא שלאחר שעה וחצי של מלחמה, צברי מצליח להעמיד סצנה אחת קצרה ופשוטה שהיא אחת הסצנות המרגשות שנראו על המסך בשנים האחרונות.

צברי החליט להכניס דמות לסרט שמתגלה כשוס לא נורמלי. אסתר צברי, אמו של דורון, מתגלה כדמות המשמעותית ביותר בכל הסרט. אסתר לגמרי לא אוהבת  שדורון הוא במאי סרטים. היא  לא אוהבת את העובדה שהוא מתעסק במקצוע שאין בו כסף. לדעתה הדרך הנכונה לחיות היא למצוא עבודה שמכניסה כסף, לבנות משפחה ושוב כמובן לא לשכוח לעשות כסף. צברי כל הסרט מסביר לאמו שהוא הולך אחרי התשוקה שלו, שהוא עושה את מה שהוא אוהב, והיא מצידה לא מצליחה להבין . "ביימתי 4 סרטים", "זכיתי בפרסים", אומר שוב ושוב דורון לאמו וזו עונה לו תמיד " אז מה !!!!!". אסתר צברי היא אישה מדהימה, חזקה, מצחיקה, אימא דואגת, ופשוט דמות קולנועית מרתקת. כל המלחמה של צברי מתגמדת בכל סצנה כשהוא מגיע לבקר את אמו. כל פעם שהוא מגיע אליה לביקור, מה שהוא רוצה זה את תמיכתה, את אישורה שהוא בן טוב, אך שוב ושוב הוא נתקל באותה תשובה " אז מה??!!!!???!".

ואז אחרי כל המלחמה של צברי בממשלה ובשחיתות מגיעה הסצנה האחרונה של הסרט ומשנה הכול. לאחר שהכנסת מתכנסת ומצביעה על שינויים דרסטיים בחוק רשות השידור, צברי נפגש עם אהוד אולמרט במשרדו. צברי לא לבד, אסתר הצטרפה אליו והם נכנסים יחד למשרד של ראש המשלה. אולמרט מחייך, צברי מחייך (הצליח לעשות מהפכה), ואמא אסתר לא רק מחייכת אלא גאה!. אסתר צברי נכנסת למשרד של אולמרט כשראשה זקוף, היא גאה בבנה. אולמרט מנסה לדבר עם צברי, אך אסתר לא מאפשרת לו. היא עומדת ולוקחת את כל הבמה. היא גאה בבן שלה והיא לא מוותרת לאף אחד. היא רוצה שכולם ידעו כמה היא גאה בבנה.

מה שכל כך יפה בסצנה הוא שכל הסרט דורון נראה כאדם חזק, אדם כוחני. הוא דוחף ומרביץ לאנשים בלי חשבון. הוא סוחף אנשים אחריו למהפכה. ואז פתאום בסצנה האחרונה הוא עומד בצד מאושר ונראה כמו ילד קטן. הוא עומד ליד אמו ולא מסוגל להפסיק לחייך, הוא מאושר עד השמיים. אימא אסתר מאשרת, אמא אסתר גאה בילד הקטן שלה.

הסצנה האחרונה מראה את האמת של דורון צברי, אמת שכל ילד רוצה להרגיש בחיים. צברי רוצה שאמא תהיה גאה. הסצנה הזו באה להראות לנו שסרט שלם בעצם מתמקד בילד שרוצה שאמא סוף סוף תתגאה בו. איזה יופי !!!!!!!!  ישבתי לי באולם בקולנוע לב תל אביב ופשוט התרגשתי. באמת סצנה מצויינת, וסרט מצויין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הצד העדין של צברי

  1. גיאקו הגיב:

    איש כתום יקר,
    כל מילה בסלע! אני גם ראיתי את הסרט ומסקים עם כל מילה.

    דרך אגב, עם מי הלכת לסרט? לדעתי זה יכול מאוד לעניין את קהל קוראי הבלוג.

    גם אני, במקרה, הייתי השבוע באותו סרט ובאותו בית קולנוע וגם אני מאוד נהניתי מהסרט.
    יחד עם זאת, יש לי שלוש הערות קטנות:

    1. למרות שהסרט באמת סוחף ומעניין, בתום הסרט, אחרי שעה וחצי, הוא משום מה נראה לי הרבה יותר ארוך. יכול להיות שהיה עדיף להיות קצת פחות נאמן לעובדות, או משהו בסגנון. זה לא שהסרט משעמם, חלילה, אבל בשלב מסויים טיפל'ה איבדתי את סבלנותי.

    2. החבר שאיתו הלכתי לסרט – בוגר בי"ס לקולנוע ואיש יקר ואהוב – ציין, ובצדק לדעתי, שהסרט קצת לוקה בחסר בכל הנוגע לצילומים הדוקומונטאריים ומפצה על כך ביותר מידי קטעים מבויימים שנראים מאולצים (בכוונה או שלא).

    3. קולנוע לב תל אביב – ראינו (אני וחברי היקר) את הסרט באולם מספר 5 ואני מאוד התאכזבתי. כשנכנסנו לאולם היה שם חם כמו בכבשן (ביקשנו להדליק את המזגן ואז המצב השתפר משמעותית). בנוסף, המסך קטן מאוד (לא כמו אולם 5 של קולנוע פאר המיתולוגי, אבל עדיין קטן מאוד), הסאונד צורח בפרומואים ובאופן כללי קצת התאכזבתי שאחרי סינמה סיטי ויס מקס, לב תל אביב עדיין מציג סרטים משמעותיים (והמדריך למהפכה הוא ללא ספק סרט משמעותי) בכזה אולם מצ'וקמק.

    האיש היפה

    • גיאקו הגיב:

      "מסקים", כמובן אמור להיות "מסכים".,
      איזו פאדיחה, אני בוש ונכלם.

      האיש היפה

      • האיש הכתום הגיב:

        לאיש היפה

        1+2 – צודק לך אדון יקר

        לגבי הסעיף השלישי אני חייב להוסיף שמאז כניסת המגה פלקסים (סינמה סיטי ויס פלנאט) קשה ללכת לבתי קולנוע ישנים. יש בהם אולי משהו נוסטלגי שמזכיר ילדות אבל האיכות בהם פחות טובה וגם פשוט פחות נוחים ( כיסאות וכו').
        האמת שדווקא הכי עצוב היה כמות האנשים המזערית שהגיעה לצפות בסרט החשוב הזה – כולה 15 איש ( ביזיון).

  2. אביאל הגיב:

    אמא של צברי מדהימה.חיב לראות את הסרט לפני שיורידו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s