מהר מהר מהר ו……. סטופ!!!!!!

טוני סקוט הוא במאי של חצי חצי. חצי מהסרטים שלו מאוד מהנים ( מ"רומן על האמת" המעולה , "THE FAN" המטריד מאוד, ועד "נקמה בוערת" האפקטיבי ביותר) וחצי מהסרטים שלו פשוט בלתי נסבלים ( מ"דומינו" הנוראי, "דה ג'ה וו" המשעמם, ולא לשכוח  את "חטיפת הרכבת 123" המיותר לגמרי). סקוט פריק של אקשן ורואים בכל אחד הסרטים שלו. הוא מביים על ספידים, הוא מצלם על ספידים, ובמיוחד עורך על פי 2 כמות של ספידים. הכול מהיר, הכול טס. בסרטים הטובים הצופה נשאב פנימה ולא יכול לנשום לשנייה. בסרטים הלא טובים הצופה מקבל כאב ראש אדיר ורק מחפש איפה השתייה בשביל לקחת אקמול. זה בדיוק למה הגעתי לסרטו החדש " לא ניתנת לעצירה" אם המון חששות. לשמחתי גיליתי שנפלתי על אחד הימים הטובים של סקוט.

הסיפורים בסרטים של סקוט לא באמת משנים לאף אחד. הרי שהסיפור בסרט של טוני סקוט ( במיוחד בסרטים האחרונים שלו) הם די שוליים לעומת כמות הדברים שמתפוצצים ומתרסקים. האקשן הוא מסיבי והוא מעפיל על כל דבר אחר. אם זה המשחק, או אם זה הסיפור הבינוני לרוב שמתחבא מאחורי אקדח ממש גדול.

"לא ניתנת לעצירה" לא מחדשת שום דבר. הסיפור הוא על רכבת שנוסעת נורא נורא נורא מהר בלי נהג. היא נוסעת ככה בגלל פקיד טיפש שהתעצל לעשות את העבודה שלו, ובגלל זה הרכבת שנוסעת נורא מהר מסכנת עיר שלמה . שני נהגים פשוטים מחליטים להיות גיבורים ויוצאים למירוץ לעצור את הרכבת.                       עכשיו כמו שאתם רואים הסיפור לא כזה משנה, זה לא באמת כזה מרתק. אני אגיד לכם את האמת הטריילר של הסרט רק נותן עוד יותר תחושה של משהו מיותר. מה שמפתיע הוא שבצפייה בסרט מגלים ששום דבר לא חשוב, ושסקוט שוב הצליח להוציא שפן מהכובע. סקוט שוב הצליח ליצור סרט מאוד מאוד אנרגטי וכיפי.

אחד הדברים הכי חשובים שאני יכול להמליץ לכם לעשות לפני שאתם נכנסים לסרט זה לנשום. קחו כמה נשימות טובות לפני הסרט. קחו גם את העשר דקות הראשונות של הסרט ותנשמו קצת. תכניסו אוויר, תוציאו אוויר, בקלילות. אני אומר לכם את זה כי מהדקה העשירית אתם עולים לרכבת הרים שלא ניתנת לעצירה ( אה אה אה ) עד החמש דקות האחרונות של הסרט. זה מסכם את כל היופי בטוני סקוט. בכל הזמן הסרט אנחנו טסים. קדימה, אחורה, למטה, למעלה, לאן שאתם רוצים. המצלמה של סקוט פשוט עפה לכל עבר. את הרכבת אנחנו רואים מכל זווית אפשרית, הכול מצטלם ונורא נורא מהר. עריכת הסאונד היא פשוט מטורפת וככל שמהירות הרכבת גוברת גם עוצמת האפקטים בקולנוע. האדרנלין שסקוט מצליח להחדיר לנו הוא שווה ערך לשתייה 894 בקבוקים של רד בול אחד אחרי השני, וזה פשוט כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!

. קחו בחשבון שאתם קונים כרטיסים בקופה לסרט שאתם הולכים לראות סרט שהדמות הראשית שלה היא רכבת. ההתמקדות היא לא בדנזל וושינגטון (שחקן כמעט קבוע אצל סקוט), היא לא בכריס פיין ( סטארטק), ובמיוחד לא ברוסריו דואסון (עיר החטאים). ההתמקדות בסרט והשחקנית הראשית בסרט היא הרכבת. היא לא יפה במיוחד, היא לא סקסית, היא פשוט רכבת, והיא ממש מופרעת.

האמת שהדבר היחידי שלי הפריע בסרט זה עניין הסיום. עכשיו אל תדאגו זה לא ספויילר, אבל הרכבת בסצנה האחרונה עוצרת. ברגע שהיא עוצרת כולם שמחים וצוהלים על זה שהצילו עיר שלמה, אבל אני פשוט ישבתי בקולנוע ואמרתי "זהו???. האמת היא שברגע הרכבת עוצרת, ודווקא שם סקוט עוצר בבת אחת את האקשן, אתה בעצם מבין שראית סרט על רכבת שנוסעת נורא מהר ואז פשוט עוצרת. באותו רגע אתה מבין שכל מה שבעצם ראית עד עכשיו זו נסיעת רכבת ( משוגעת ) במשך שעה וחצי. קצת מבאס להגיע לסרט שעוצר לך את הנשימה ובסוף אין שום שיא. הסרט פשוט נגמר ואין תחושה של סיפוק.

אפילו שהסוף קצת מבאס אני ממליץ לעלות על רכבת ההרים הזו. אני מבטיח לכם שיהיה לכם כיף.