זומבי מאניה

ראיתי שלושה פרקים של "THE WALKING DEAD" ואני חייב לומר שאני מבין על מה כל הבאז . הסדרה שנוצרה על ידי אחד הבמאים האהובים עלי ( פרנק דרבונט) נראית פשוט מדהים. היא נראית כל כך מדהים שכל המשחק הפושר מתגמד מאחור ולא מפריע.

"THE WALKING DEAD " התחילה את המסע שלה לפני כשבועיים ברשת AMC ( הרשת שהביאה לנו את מד מן ושורות שורות המופתי ). הבאז שהיה לפני השידור הראשון היה היסטרי. עד עכשיו יצאו שלושה פרקים וכבר הרשת יצאה בהודעה רשמית שהעונה השנייה כבר הוזמנה.

הסדרה מספרת על שריף שיום אחד קם, לאחר שעבר תאונה בבית חולים, כשהוא מגלה שפרצה מגפה איומה בעולם ובני האדם הפכו לזומבים זועמים ורעבים. כבר בפרק הראשון לאחר שהוא קם, הוא פוגש כמה אנשים ומצטרף אליהם. כולם יחד מנסים לברוח משלל הזומבים שרודפים אחריהם.

עכשיו בטח תשאלו למה אני מספר את העלילה בכזאת ציניות, הסיבה היא שהעלילה פה בסדרה היא החלק הכי פחות חשוב ומעניין (לפחות כרגע ). הדמויות עד עכשיו לא כאלה מעניינות, והמשחק של השחקנים בסדרה הוא פושר במקרה הטוב. יש גם את אחת השחקניות הכי מעצבנות שנראו על המרקע, שרה ויין קליס, הלא היא דוקטור שרה טנקרדי מהסדרה הנוראית "נמלטים". גם בסדרה ההיא שהייתה מעצבנת ודי מיותרת ( במיוחד לאחר העונה הראשונה והיחידה שהייתה סבירה ), קליס אף פעם לא הראתה שום יכולת משחק משכנעת. היא תמיד הביאה את אותו צבע למסך, תמיד נראתה בהלם. העניין הוא שגם פה היא לא ממש נראית שונה בכלל. כל הזמן היא בהלם, כל הזמן יש לה את אותו פרצוף והוא לעולם לא משתנה. גם פה היא סתם!!!  העניין בסדרה הוא שדרבונט הצליח לברוא עולם שנראה מבחינה ויזואלית פשוט מדהים.

פרנק דרבונט לא ביים המון סרטים, אבל כל סרט שביים תמיד נראה מדהים. מ"חומות של תקווה" (שגם במקרה אחד הסרטים הטובים אי פעם) ועד ל "THE MIST" שהיה סרט לא מדהים -אבל פשוט נראה מדהים. דרבונט הוא מאסטר במראה הסרטים שלו. פה הוא מתעלה על עצמו. "THE WALKING DEAD" פשוט מצויינת רק בגלל המראה השלה. דרבונט בנה עולם אפוקליפטי יפיפייה. העולם הזה שנשלט על ידי זומבים אכזריים שרק מחפשים בשר אדם הוא מדהים. העולם שדרבונט מציג לנו הוא קר ומנוכר. זהו עולם אכזרי שמתאפיין בבדידות, עולם שכל הדמויות בו רק רוצות להרגיש את החום שפעם היה להם. דרבונט וצוות האיפור עשו פה עבודה יוצאת מן הכלל. כל שחקן שמגלם זומבי נראה כי עבר ימים של הכנה ( איפור ותלבושות). הדיוק בכל אספקט הקשור לזומבים הוא מעורר השראה. אחת הזומביות הכי מדהימות היא בפרק הראשון כשהדמות הראשית הולכת ברחוב ופתאום מופיעה זומבית שזוחלת על הדשא כשפלג גופה התחתון לא קיים. רגליה אינם וכל מה שנשאר הוא פלג הגוף העליון ועמוד השידרה שמזדחל אחריה. נשמע נוראי ודי מגעיל אך בעצם זה יפיפייה, כי אם יורדים לעומק העניין אפשר לראות כמה עבודה דרבונט והצוות השקיעו רק בהרכבת מראה הדמויות הללו. זומבים אף פעם לא היו יפים, אבל פה איכשהו בכל זומבי שעלה על המסך ראית יצירת מופת.

הנה טעימה קטנה של הגברת הנכבדה

הצילום של דרבונט בסדרה הוא כחלחל- מה שרק מדגיש את הניכור והבדידות שעוברים על הדמויות שלו. הרי שגם הזומבים עצמם הם די בודדים בכך שהם רק מהלכים ומחפשים בשר אדם. אין להם קשר אחד לשני והם אפילו די אלימים אחד לשני . העולם שנברא לנו מול העיניים הוא עולם של בדידות. השוטים הפתוחים שדרבונט מרבה להשתמש בהם מראים לנו עיר נטושה. אחד השוטים המרשימים הוא שוט ארוך שמראה לנו כביש מהיר שבו בצד אחד ערמת מכוניות שכנראה לא ניצלו ממתקפת זומבים, ומצד שני כביש ריק. זהו כביש שמוביל את אחת הדמויות לחופש ( או כך נראה עד כה ). דרבונט מראה לנו שוטים פתוחים של העיר עצמה שהיא ריקה, כל מה שנשאר בה הוא הזומבים שלנו, שמתהלכים ללא סוף.

אני לא יכול להמליץ על הסדרה של דרבונט לכל אחד. זו סדרה קשה לעיכול. היא לא מהירה ולוקח זמן עד שהעלילה מתחילה לתפוס תאוצה. כמו שאמרתי המשחק לא מרשים במיוחד (אבל מצד שני לא מציק), ודבר אחרון ששכחתי לומר הוא שהסדרה איננה מרחמת על הצופים ברמת האלימות. דרבונט לא מתבייש כלל וכלל להיות אלים. הזומבים הם אכזריים ביותר. זה לא אכילת גופות, זה פירוק בני אדם לגורמים. יש פה אלימות לא קלה לצפייה וחובה להזהיר מראש. מה שעוד יפה הוא שכמו שהזומבים נוהגים באלימות, דרבונט לא מרחם ומראה לנו גם כן את הצד האלים של בני האדם. האלימות ביניהם גם כן גועשת ומגיעה לשיא בסצנה בה לוקחים גוף של אדם שמת ומבתרים אותו לחתיכות. האלימות היא ברוטלית ביותר. אבל אם כל זה עדיין לא מפריע לכם ואתם מוכנים להכנס לראשו המופרע של דרבונט, אני מבטיח לכם שעולם כמו זה עוד לא ראיתם. אני יכול להבטיח לכם שאתם תראו משהו אחר ממה שראיתם עד עכשיו בטלויזיה. אולי גם אתם תתאהבו בזומבים כמו שאני התאהבתי כשראיתי את הזומבים של דרבונט.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה סדרות | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

אני רוצה, אני רוצה לראות

שוטטתי לי היום בין כמה אתרים ( http://www.themoviebox.net/trailers/, ו http://trailers.apple.com/)  ונפלתי על סרט חדש שלא שמעתי עליו אף פעם. לסרט קוראים BATTLE LOS ANGLES והוא נראה מעולה. לפחות הוא נראה ככה לפי הטריילר. אני מאוד אוהב סרטים על סוף העולם מלאי אפקטים. זה תמיד סרטים שלא צריך לשנייה לחשוב בהם ואפשר למשך שעתיים פשוט לשבת, לאכול פופקורן ( כן כן אני פנט של אכילת פופקורן בסרטים) ולהנות.

מה שגרם לי עוד יותר לרצות לראות את הסרט זה הטריילר המיוחד שלו. בדרך כלל בסרטים מהסוג הזה, הטריילרים מראים לנו את כל הדמויות, את הסיפור כמעט במלואו, ולא לשכוח גם משפטי מחץ של הדמויות הראשיות ( יום השלישי, 2012 וכדו'). פה דווקא היה משהו אחר. אין דיבורים, רק מוזיקה. מוזיקה מעולה ששואבת אותך לשתיים וחצי דקות. המוזיקה שקטה ברקע בזמן שכל אל. איי מתפוצצת ונרחבת. מוזיקה מטרידה שגורמת לך להיצמד למסך ולרצות לראות עוד. הבעיה היא שאין עוד, יש לנו כולה שתיים וחצי דקות!!!

איזה מדהים זה טריילרים שהם עשויים בצורה טובה, כל מה שאתה רוצה לעשות זה לרוץ לבית קולנוע ולראות את הסרט מיד.

פורסם בקטגוריה טריילרים | 7 תגובות

תרופת הפלא

BOYS WILL BE BOYS

אין דרך יותר טובה מזה לתאר את חברי ג'קאס. הרי מה באמת אומר המשפט הזה, בנים תמיד יהיו בנים.. בנים תמיד ישארו בתוכם ילדים קטנים שרוצים לעשות שטויות. בנים ועוד בנים זה תמיד בלאגן.

כל גבר תמיד יכול להיזכר  בשטויות שעשה בילדותו עם חברים. כל אחד תמיד יכול להיזכר בכל מעשי הקונדס שעשה בחייו ותמיד לצחוק מהם. אלו זכרונות שנשארים איתנו לעד ותמיד יהוו נקודת הנאה בחיינו. המיוחד בחברי ג'קאס הוא שהם לא צריכים להיזכר, זה מה שהם עושים למיחייתם.

ג'קאס התחילה כתוכנית ב MTV ושרדה שתי עונות שלמות של גועל נפש בידורי. כן הם מגעילים, דוחים, טיפשים, חולים בראש, ובאותו זמן הם גאונים בצורה שאי אפשר לתאר. כל החברים הללו הם יחידה אחת מלוכדת שפועלת מתוך הנחת יסוד אחת של כאוס טוטאלי. אין שם חוקים, אין שם היררכיה, כל אחד  יכול להיות הנפגע הבא. כל אחד מהם יכול להיפצע קשות ולאף אחד לא איכפת, העיקר שזה יהיה מצחיק. מה שמדהים שזה באמת, אבל באמת מצחיק. ג'קאס מצליחים להוציא מכל הצופים שלהם את הילדותיות, את הצורך להנות. הם נותנים לנו את האפשרות לזרוק את כל הדאגות בצד ולא לחשוב. הם נותנים לנו את האפשרות לזמן קצר פשוט  לשחרר הכול, לשכוח מהיומיום ולצחוק.

הסרט השלישי מגיע אחרי זמן מה שלא שמענו או ראינו את החבורה. הם נראים מבוגרים יותר ( לדעתי רובם מעל 30 ), אבל לשנייה אחת הם לא נראים חלשים יותר. הם כולם מלאי שמחה ואין שנייה אחת בסרט שלא רואים אותנו צוחקים בקולי קולות. אין אפילו מקום אחד בסרט שהחבורה הזו לא נראית כאילו היא פשוט עושה חיים. כל אחד מהחבורה צוחק במשך 90 הדקות של הסרט. מה שכל כך יפה זה שזהו צחוק משוחרר ללא רסן. הציחקוקים של כולנו הם חזקים ורועשים, כל הצחוק בא מהבטן בצורה הכי אמיתית. החבורה הזו רק רוצה להנות מהחיים, ולמזלם הם הצליחו להגיע למקום שהעבודה שלהם היא פשוט לעשות את מה שהם הכי אוהבים. זה מעורר קנאה גדולה אני חייב לומר, הרי כל אחד היה רוצה שבחייו יוכל להתעסק במשהו שגורם לו להנאה כל כך גדולה.

מה שמיוחד בסרט הזה לעומת הסדרה ושאר הסרטים הוא השימוש בתלת מימד. סצנת הפתיחה של הסרט היא מחזה מרהיב של שיגעון טוטאלי עם בימוי מדוייק ומטריף. סצנת הפתיחה, בה אנו מכירים את הדמויות, היא כמו טיול במפעלו של ווילי וונקה תוך כדי שאתה חוטף מכות רצח. אין לי דרך אחרת לתאר אותה. הצבעים קופצים אליך. כדורים, דגים, הפרשות ועוד המון דברים קופצים עליך מן המסך. הכל נעשה בסלו מושיין מדוייק להפליא. זה מדהים, מצד אחד אותה חבורה של אהבלים על המסך פשוט מחטיפים מכות אחד לשני, ומצד שני, אתה מבין כמה מחשבה ודיוק הושקעו בכדי לחבר את הסצנה המופלאה הזו. לאחר הסצנה הזו מגיעים שורה של מעשי קונדס שנמשכים  שעה וחצי, חלקם קורעים מצחוק, חלקם פשוט מגעילים בצורה שאי אפשר לתאר, וחלקם פשוט כיפיים. לבסוף שוב אנו חוזרים לדיוק הבימויי הנפלא הזה בסצנת הסיום, סצנה שמסתיימת בפיצוץ אדיר שמעיף את כל החבורה אחד על השני.

המון זמן לא נכנסתי לסרט ופשוט שיחררתי הכול ככה. ראיתי לאחרונה סרטים שמאוד נהנתי מהם, אפילו ראיתי לאחרונה סרטים מצויינים (כמו הרשת החברתית), אבל המון זמן לא ראיתי סרט שנתן לי את ההזדמנות ככה להשתחרר, לשכוח מהכול ורק לחייך. יותר מזה, זה פשוט סרט שגרם לי לצחוק שעה וחצי בלי הפסקה.

אני לא יכול להמליץ לכולם לראות את ג'קאס כי זה קשה לצפייה, הסרט דוחה ומלא סצנות שקשה לקיבה לעכל. מה שאני יכול לומר לכם,  זה שאם אתם מצליחים להתגבר על הגועל, מחכה לכם שעה חצי של שחרור, שעה וחצי של צחוק בלי הפסקה שזו תרופה יותר טובה מכל דבר בעולם. לפעמים צריך רק לצחוק קצת והכול נראה יותר טוב.

 

פורסם בקטגוריה סדרות | עם התגים , , , | 2 תגובות

שונא שמשקרים לי

כבר כמה ימים אני מנסה לחשוב מה אני יכול לכתוב על הסרט "סטון". שעלה לאקרנים יום חמישי שעבר. הדבר היחידי שאני יכול לומר בוודאות על הסרט הזה הוא שהוא רע. הדבר הכי קשה הוא שהוא רע מכל כך הרבה בחינות שקשה לדעת במה להתחיל ואיך לסיים. הכי מעצבן בכל העניין הוא שדווקא ממש לא ציפיתי שהוא יהיה רע. בסרט יש שחקנים שאני מאוד אוהב – אדוארד נורטון ורוברט דה נירו. יש גם את מילה ג'וג'וביץ שתמיד נחמד להסתכל עליה, והכי מוזר זה שיש לו טריילר שמכין אותנו לסרט מתח קליל ונחמד שבוודאי יגיע לסופו עם טוויסט נחמד בסוף. הכול נשמע כמשוואה מצויינת ליומית נפלאה, אלא שברגע שאתה יושב מול המסך והסרט מתחיל אתה מגלה שהכול שטויות ושעומדת מולך ערמה של קשקוש.

בסרט לא עובד כלום, המשחק רע, העלילה דלה ולא מעניינת , הסוף הוא לא סוף, ואוסף סצנות הסקס בסרט פשוט מיותרות, אבל מה שעצבן אותי הכי הרבה הוא הטריילר של הסרט. הפרומו של הסרט הוא השקר הגדול ביותר.

תראו לי אין בעיה שיעבדו עלי בסרטים, אני תמיד אוהב שמפתיעים אותי בסרטים, אבל שמשקרים לי פה זה המקום שאני מותח את הגבול. הטריילר של " סטון" הוא שקר אחד גדול. הטריילר הזה הוא לסרט אחר. שום דבר שנראה בטריילר לא נראה בסרט. אולי בסרט רואים את אותם סצנות אבל אין שום קשר בין מה הטריילר רוצה לומר לנו לבין מה שנראה על המסך בזמן הצפייה בדבר הזה ( קשה לי לקרוא לזה סרט ).

הטריילר מבטיח לנו מתח. בסרט אין!!!

הטריילר מבטיח משחק חתול ועכבר בין אדוארד נורטון ורוברט דה נירו. במקום זה יש בלבולי מוח לא נגמרים למשך שעתיים

הטריילר מבטיח קצב מהיר וסוחף. הסרט הוא זוחל וארוך כאורך הגלות.

הטריילר מבטיח משהו והסרט לא מקיים.

אני שונא שמשקרים לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פורסם בקטגוריה סרטים | עם התגים , , , | תגובה אחת

ביום חמישי התרגשתי

בצוהרי יום חמישי האחרון הלכתי עם אשתי  לסינמה סיטי ראשון לציון . רצינו ללכת ולבלות קצת אחרי יום עבודה. ישבנו לאכול והתלבטנו באיזה סרט לצפות. האפשרויות היו "סטון" עם רוברט דה נירו ואדוארד נורטון , ו"חיים כמו שמכירים" עם קתרין הייגל וג'וש דומאל. אפשר לומר שדי קל להחליט בין השניים, הראשון סרט עם שני שחקנים מעולים שהמפגש הקודם ביניהם ( "הפריצה" של פרנק אוז ) היה מעניין מאוד. הסרט השני הוא קומדיה רומנטית מטופשת (שכן רוב הז'אנר הזה מכיל בתוכו סרטים מטופשים) עם שחקנית יפה ועוד שחקן די מיותר ( סליחה מר דומאל ). לא יודע איך הגענו למסקנה הזו, אבל החלטנו ללכת לשני. היה לנו מצב רוח למשהו קליל ומשעשע.

לא ציפיתי להרבה מהסרט, ראיתי את הטריילר לפני כמה חודשים ודי שכחתי ממנו לאחר שנגמר. בנוסף ידוע לנו שהרקורד של הייגל בקומדיות רומנטיות הוא די זוועה. אולי הסרטים מצליחים (מ- "27 שמלות" ועד "קילרים" ) אבל כל מה שאני מצאתי בהם זה שעמום אחד גדול.

אז החלטנו ללכת לסרט עם קתרין הייגל בכל זאת. נכנסנו, הסרט התחיל ותוך כמה דקות הופתעתי. קודם כל אני מוצא את עצמי לא סובל בכלל, ובעצם  די נהנה. על קתרין הייגל תמיד ממש כיף להסתכל (פשוט בחורה מדהימה), אבל היה משהו בסרט שדיבר אלינו.

בסרט הייגל היא הולי, בעלת חברת קייטרניג שתופסת תאוצה, ודומאל משחק את אריק מסר ( מבקש כל הסרט לקרוא לו רק מסר) שהוא עורך משחקי נ.ב.א. הדבר היחיד  המשותף לשתי הדמויות הללו הוא הסלידה שלהם אחד מהשני, ומנגד האהבה הגדולה שיש להם לסופי (התינוקת החמודה ביותר בעולם), שהם מתפקדים כסנדקים שלה. לאחר שההורים של סופי מתים  בתאונת דרכים הולי ומסר מגלים שהם מונו כמי שיצטרכו לגדל את סופי ( כן אני יודע סיפור די מופרך ומגוחך ). שניהם עוברים לבית של ההורים המנוחים ומתחילים בגידול התינוקת.

זה בערך כל הסיפור של הסרט הדי פשוט הזה. הוא לא ממש מתוחכם, אין בו תצוגת משחק עילאית, ועדיין מצאתי את עצמי יושב שעתיים ונהנה. מה שהדהים אותי הכי הרבה זה היה כמה סצנות שפשוט מצאתי את עצמי מתרגש.

בעוד כחודש אני הולך להפוך לאבא ( ילד ראשון ). אני ואשתי מאוד מתרגשים וכבר סופרים את הימים עד שחמודי מגיע (כן חמודי זה השם הזמני – לא השם האמיתי אל תדאגו). כל יום שעובר ההתרגשות גוברת והציפייה משגעת אותנו. עכשיו, כשישבנו בסרט, אני חושב שכל מה שחשבתי עליו הוא חמודי. כל סצנה עם סופי (שוב הילדה החמודה בעולם) גרמה לי לחשוב על בני שיבוא, כל סצנה עם הילדה הזו גרמה לי לחשוב עלי כאבא. לא יכלתי להתאפק, כשסופי עושה את הצעד הראשון שלה, תיארתי לעצמי בראש איך הוא, חמודי הולך בפעם הראשונה. כשסופי אמרה פעם ראשונה אמא, תיארתי לעצמי אותי ואת אישתי בסלון ופתאום משום מקום  ברקע שומעים " אמא". פשוט כל סצנה עם הילדה המקסימה הזו גרמה לי לחשוב עלי ועל אישתי ואיך החיים שלנו הולכים להשתנות (לטובה כמובן ) בעוד כחודש.

אז כן הסרט נגע בי וגרם לי להתרגש. הופתעתי לטובה. אני לא יכול לומר שזוהי יצירת מופת, אפילו לא יכול לומר לכם שזהו סרט טוב מאוד. מה שכן אוכל לומר,  אני חושב שכל מי שנמצא במצב שלי או שיש לו כבר ילדים יכול בכיף ללכת, לראות את הסרט ולהנות במשך שעתיים.

 

נקודה חשובה להוסיף- אם אתם חושבים אפילו לרגע ללכת לראות את "סטון" תעצרו מיד. זהו נוראי. שעמום אחד גדול ואכזבה ענקית. סרט עם שחקנים מצויינים שלא הולך לשום מקום. זה גם הסרט אם הסוף הכי נורא שראיתי זה שנים ( סצנת סיום נוראית ביותר)

 

 


פורסם בקטגוריה סרטים | עם התגים , , , , | 5 תגובות

הצד העדין של צברי

השבוע הייתי בסרט שהצליח לרגש אותי מאוד. סרטו החדש של דורון צברי. הסרט הפתיע אותי מאוד, חשבתי שאני נכנס למשהו אחד ובסוף קיבלתי משהו אחר. "המדריך למהפכה" הוא אחד הסרטים המרגשים שראיתי לאחרונה.

למזלי יצא לי לפגוש את מר צברי  כשלימד אותי קולנוע דוקומנטרי באוניברסיטה ,לפני שנתיים. צברי הוא אדם מאוד מרשים, הוא אדם קשה שדוחף אותך לעשות, הוא לא מוותר אף פעם. הוא אדם שמאמין בקולנוע, ומאמין שהקולנוע זה מדיום אדיר להביע את האמת שלך ("האמת" זו מילה שדורון אמר פעמים רבות בשיעורים). צברי הוא כמו שור גדול, אגרסיבי שלא מוותר לאף אחד. לא הכרתי אצל אדון צברי את הצד הרגיש שלו. ביום שלישי האחרון גיליתי שבמר צברי יש צד רגיש והוא צד מדהים.

אפשר לומר הרבה מאוד דברים על "המדריך למהפכה", אפשר לומר שזהו סרט מצחיק, חכם, נוקב, בועט, חזק, חשוב, אפשר לומר הרבה. כל המבקרים כבר שיבחו את צברי על סרטו החדש, כולם כבר הכתירו אותו כאחד הסרטים החשובים שיצאו לאחרונה בקולנוע הישראלי והם צודקים לגמרי. צברי מעלה שאלות קשות על המצב המדיני, על השחיתות בממשלה שלנו, על העלמת כספי ציבור ובכלל שאלות קשות עלינו כחברה. צברי מצליח לבנות את הסרט בצורה של מותחן. הצופה בכלל לא מרגיש שהוא רואה סרט דוקומנטרי. המוזיקה סוחפת, העריכה מדויקת ובמשך שעה וחצי הצופה מרותק.  אבל הדבר ב הכי יפה הוא שלאחר שעה וחצי של מלחמה, צברי מצליח להעמיד סצנה אחת קצרה ופשוטה שהיא אחת הסצנות המרגשות שנראו על המסך בשנים האחרונות.

צברי החליט להכניס דמות לסרט שמתגלה כשוס לא נורמלי. אסתר צברי, אמו של דורון, מתגלה כדמות המשמעותית ביותר בכל הסרט. אסתר לגמרי לא אוהבת  שדורון הוא במאי סרטים. היא  לא אוהבת את העובדה שהוא מתעסק במקצוע שאין בו כסף. לדעתה הדרך הנכונה לחיות היא למצוא עבודה שמכניסה כסף, לבנות משפחה ושוב כמובן לא לשכוח לעשות כסף. צברי כל הסרט מסביר לאמו שהוא הולך אחרי התשוקה שלו, שהוא עושה את מה שהוא אוהב, והיא מצידה לא מצליחה להבין . "ביימתי 4 סרטים", "זכיתי בפרסים", אומר שוב ושוב דורון לאמו וזו עונה לו תמיד " אז מה !!!!!". אסתר צברי היא אישה מדהימה, חזקה, מצחיקה, אימא דואגת, ופשוט דמות קולנועית מרתקת. כל המלחמה של צברי מתגמדת בכל סצנה כשהוא מגיע לבקר את אמו. כל פעם שהוא מגיע אליה לביקור, מה שהוא רוצה זה את תמיכתה, את אישורה שהוא בן טוב, אך שוב ושוב הוא נתקל באותה תשובה " אז מה??!!!!???!".

ואז אחרי כל המלחמה של צברי בממשלה ובשחיתות מגיעה הסצנה האחרונה של הסרט ומשנה הכול. לאחר שהכנסת מתכנסת ומצביעה על שינויים דרסטיים בחוק רשות השידור, צברי נפגש עם אהוד אולמרט במשרדו. צברי לא לבד, אסתר הצטרפה אליו והם נכנסים יחד למשרד של ראש המשלה. אולמרט מחייך, צברי מחייך (הצליח לעשות מהפכה), ואמא אסתר לא רק מחייכת אלא גאה!. אסתר צברי נכנסת למשרד של אולמרט כשראשה זקוף, היא גאה בבנה. אולמרט מנסה לדבר עם צברי, אך אסתר לא מאפשרת לו. היא עומדת ולוקחת את כל הבמה. היא גאה בבן שלה והיא לא מוותרת לאף אחד. היא רוצה שכולם ידעו כמה היא גאה בבנה.

מה שכל כך יפה בסצנה הוא שכל הסרט דורון נראה כאדם חזק, אדם כוחני. הוא דוחף ומרביץ לאנשים בלי חשבון. הוא סוחף אנשים אחריו למהפכה. ואז פתאום בסצנה האחרונה הוא עומד בצד מאושר ונראה כמו ילד קטן. הוא עומד ליד אמו ולא מסוגל להפסיק לחייך, הוא מאושר עד השמיים. אימא אסתר מאשרת, אמא אסתר גאה בילד הקטן שלה.

הסצנה האחרונה מראה את האמת של דורון צברי, אמת שכל ילד רוצה להרגיש בחיים. צברי רוצה שאמא תהיה גאה. הסצנה הזו באה להראות לנו שסרט שלם בעצם מתמקד בילד שרוצה שאמא סוף סוף תתגאה בו. איזה יופי !!!!!!!!  ישבתי לי באולם בקולנוע לב תל אביב ופשוט התרגשתי. באמת סצנה מצויינת, וסרט מצויין.

פורסם בקטגוריה סרטים | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

הסצנה המושלמת

היום  צפיתי שוב ב"רשת החברתית" , פעם שנייה שאני רואה את הסרט בפחות מ 24 שעות . אני חייב לומר שהסרט רק השתבח בצפייה השנייה. הסצנה שרודפת אותי ואני פשוט לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה היא הסצנה של תחרות החתירה, סצנה גאונית. אין בה אף לא אחד מדיאלוגים השנונים של סורקין, אין בה את תצוגת המשחק המופלאה של ג'סי אייזנברג. הסצנה היא רק פינצ'ר! שלמות !!!

תראו ותהנו

 

פורסם בקטגוריה סרטים | עם התגים , , , , , | 2 תגובות