עכשיו אני מחכה לחלק השני

10:30 יום שבת , סינמה סיטי ראשון לציון , אני ואישתי בקופה קונים כרטיסים לסרטו החדש  של פול האגיס "שלושת הימים הבאים". עלינו למעלה למזנון לקנות פופקורן (איך אפשר בלי ??!!!??) ואיך שסיימנו להזמין אישתי היקרה הסתובבה אלי עם חיוך חמוד ביותר ואמרה בחוסר נעימות "בייב אולי נחליף להארי פוטר במקום, דווקא בא לי". כמו בעל טוב ירדתי במהירות לקופות, עמדתי שוב בתור (די מעצבן, אבל מה לא עושים בשביל החיוך החמוד הזה) והחלפתי את הכרטיסים להארי פוטר 7 חלק א'. עליתי למעלה וניכנסו לאולם. האולם היה חצי מלא ורוב הקהל היה ילדים די קטנים, אפילו ממש קטנים. דבר זה מעט מוזר לי, שכן שלושת הסרטים האחרונים בסדרה ממש לא היו לילדים קטנים. סדרת הארי פוטר נהיית אפלה ככל שמתקדמת והשיא מגיע בסרט החדש. זהו סרט לא לילדים, ממש ממש לא לילדים.

חשוב לי לומר שלי דווקא יש המון הסתייגויות מסדרת הסרטים של פוטר. את הספרים הפסקתי לקרוא לאחר הרביעי. דווקא את הסרטים, ראיתי את כולם, אבל את הרביעי, החמישי והשישי ראיתי תמיד בחלקים ולא ממש נהנתי מאף אחד מהם. האמת היא שהסרט היחיד בסדרה שבאמת נהנתי ממנו היה השלישי שבויים בצורה מצויינת על ידי אלפונסו קוארון ( שביים את "הילדים של מחר" המרהיב).  אחרי הספר הרביעי פשוט לא היה לי כוח והחלטתי בצורה די עצלנית פשוט להמשיך את הסדרה רק בצפייה בסרטים ( טעות שעכשיו הבנתי), הבעיה בהחלטה הזו היא שאחרי הסרט השלישי, ועד השביעי והאחרון, הסרטים היו פשוט די משעממים. הם נמתחו למוות, ואף פעם לא מצאתי גורם כלשהו שסוחף אותי. בכל אחד מן הסרטים הללו תמיד הרגשתי נוח להריץ קדימה (דבר שאני שונא לעשות).  כל זה השתנה  כשישבתי הבוקר בקולנוע וראיתי את החלק הלפני האחרון בסדרה. "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1" הוא פשוט סרט מצויין. הוא סוחף, אפל, מותח מאוד, ובתוכו ישנם שני קטעי אקשן מצויינים וסצנת אנימציה מדהימה לקראת סופו. מה שכן חשוב להדגיש שוב, שזהו לא סרט לילדים קטנים.

נראה שסוף סוף הארי פוטר מצליח לרתק על המסך הגדול. היו ניסיונות של די הרבה במאים בסדרה להביא את הסיפור המעניין של ג'יי קיי רולניגס למסך. אני חשבתי שרק אחד מהם הצליח בצורה משכנעת ( קוארון), עד הסרט הזה. דיוויד ייטס שביים גם את חלקים 5+6 של הסדרה חיכה עד עכשיו. בחלקים הקודמים שביים הסרטים נראו מאוד יפה מבחינה ויזואלית, אך לקו בעלילה. היה משהו שמאוד חסר בשניים הקודמים שיסחפו את הצופה קדימה ויגרמו לו להשתוקק לראות את הסרט הבא. פה ייטס מגיע ופותח בפנינו עולם אפל ומפחיד, עולם מסקרן ומרתק.

"אוצרות המוות חלק 1" מתחילתו ועד סופו הוא מירוץ כנגד הזמן. זהו חצי ראשון של סוף סאגת הארי פוטר, והוא הקדמה מצויינת לפינאלה. הסרט עצמו מתחיל ממש לאחר סופו של השישי. פרופסור דמבלדור נרצח ובית הספר לכישוף, הוגוורטס, נכבש על ידי כוחות הרשע.  הארי, רון והרמיוני יוצאים למשימה לחפש ולהרוס את סוד חיי הנצח וההרס של וולדמורט- ההורקרוקסים. הקוסמים של העולם נחלשים לעומת התחזקותו של לורד וולדרמורט. העולם נהפך למקום אפל וחשוך (כמעט ואין שוטים בצבעים בהירים בסרט).

הייחודיות של הסרט מגיעה באמצעות העברת תחושת הכיבוש. ייטס מעביר לנו בצורה כל כך מוחשית את כיבוש הרוע מהסצנה הראשונה ועד האחרונה. הסרט נפתח בקלוז אפ מצמרר על עיניו של ראש ועדת הקסמים שמדווח על אסון שקרב ועל כך שהקוסמים בנקודת חולשה לעומת החוזק שאוספים המכשפים(כוחות האופל). הקלוז אפ על העיניים מעביר לנו הכול. דאגה, חשש, פחד, אימה ובמיוחד סכנה, כל זה מכמה שניות והתמקדות על עיניים (מעולה !!!!!).

כל סצנה שבא נראה לורד וולדרמורט היא פשוט מצמררת. הוא משוחק בצורה מופלאה על ידי רלף פיינס, שפשוט מפחיד. אני חייב לומר שבשאר הסרטים לא הצתמררתי מפיינס כמו שהרגשתי בסרט הזה. פיינס בסרט הזה הוא פשוט מבהיל. כל סצנה איתו מצוינת, כל טקסט שיוצא לו מהפה מלחיץ, וכל פעם שהוא  מופיע על המסך אינך יכול להרגע לרגע.

ייטס מביים כמו שאמרתי סצנות אקשן למופת. סצנת האקשן הראשונה מגיעה אלינו כבר לאחר חמש דקות והיא פשוט מרהיבה. זוהי סצנה מהירה ומדויקת, סצנה מלחיצה וממריצה. ייטס בסרט הזה עולה דרגה. בסרטים האחרים שביים הייתה הרגשה הרבה פעמים של בלאגן וחוסר אירגון. פה יש הרגשה אחרת לגמרי. דווקא פה ישנה הרגשה שייטס לקח את הזמן לחדד כל פרט, לדאוג לכל שוט, כל סצנה תהיה הכי מדויקת שאפשר.

קראתי המון ביקורות ,לפני שראיתי את הסרט, על כך שהסרט מרגיש רק כהכנה לסרט הבא מה שגורם לו להיות חלש יותר. אינני מסכים לזה בכלל. נכון זהו סרט הכנה לסוף הסאגה, אבל  יש  פה כל כך הרבה אלמנטים חשובים בכדי להגיע לסוף. הסרט הזה לאו דווקא נופל בגלל שהוא הכנה לסוף, דווקא פה הוא עולה על הסרטים הקודמים. הסרט הנוכחי מכין את השטח לגראנד פינאלה, הסרט הזה הוא האווירה שאנחנו צריכים להיכנס אליה בכדי להכיל את הסרט האחרון. פה אנחנו במשך שעתיים וחצי ( לי אישית עבר מהר מאוד) אנחנו נשאבים לתוך האופל שסורר בעולם. פה אנחנו מובלים לקראת ההבנה על גודל חומרת המצב אם כוחות הרשע יצליחו להשתלט. במשך הסרט הזה אנחנו מבינים מה חסר לוולדרמורט בכדי להביס את הארי פוטר. אנחנו מבינים את תהליך ההתבגרות שעשו שלושת הגיבורים שלנו (הארי, הרמוני ורון ) בכדי להגיע למצב שהם לבד יכולים לעמוד מול רשע כל כך גדול. יש כל כך הרבה מידע שמועבר לנו במשך כל הסרט ( מידע חיוני ומרתק ) שבלעדיו לא היינו יכולים להגיע למערכה האחרונה.

המשחק בסרט יוצא מן הכלל, אך יש שחקן אחד שדווקא בלט לדעתי משאר. רופרט גרינט שמשחק את רון כל כך השתבח במהלך הסרטים הללו. בסרט הזה הוא פשוט מושלם. גרינט מתעלה על האחרים,  יש משהו בתהליך שעשה מתחילת הסדרה שהוא כל כך אמין. מבין כל השלושה (הארי, רון והרמיוני) דווקא הוא עבר את ההתפתחות הכי אמינה מבחינת משחק. הרגשות שמעביר הם בול. כשהוא כועס אני כועס, כשהוא בכה אני בכיתי וכשהוא צעק אני צעקתי. גרינט גדל עם הסדרה להיות שחקן נפלא.

חכו למערכה האחרונה של הסרט בה מופיעה הסצנה הטובה ביותר. ייטס יצר סצנת אנימציה שמגיעה משום מקום והיא מופלאה. האנימציה היא כל כך מרשימה ורק מדגישה עוד יותר את האפלוליות של הסרט. זו סצנה שמסבירה מהם אוצרות המוות ולדעתי הייתה הסצנה המרשימה ביותר.

"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1" גרם להאמין שיש משהו בסדרה הזו של רולינגס. אם איבדתי תקווה בסדרה לאחר הספר רביעי מגיע ייטס ומחזיר לי את האמונה ובגדול. כל מה שהיה מתאים לי לעשות אחרי הצפייה בסרט היא לחזור בזמן ליום בו החלטתי להפסיק לקרוא את הסדרה, להחטיף לעצמי סטירה ולהרים את הספר הבא. נראה כי אם הסרט הבא ימשיך את הקו שייטס בנה פה מחכה לנו רכבת הרים מסעירה. סרט שיעצור את הנשימה עד השנייה האחרונה.

איך שאני מחכה !!!!!!!!!!!!!